הילדים משחקים, את מתפנה לכמה דקות לעיסוקייך, ופתאום צעקה מפלחת את הסלון, בכי ושני ילדים כועסים מגיעים אלייך.
את מקבלת הודעה מהמורה, שוב הילד הרביץ לחבר הכי טוב שלו.
7:25, את ממהרת לצאת לפני הפקקים, עושה קוקו לבת שלך ולפתע היא מתחילה להשתולל ולהתעצבן.
אוף! תחושת חוסר אונים!
אז מה קורה לאותו ילד בגוף? בראש?
כעס הוא רק הקצה של הקרחון. אנחנו רואים את ההתנהגות – acting out – שהיא בעצם הסימפטום. כדי להבין את הכעס וליצור שינוי, צריך לנסות להבין מה מסתתר מאחוריו, מה גרם לו.
בושה – ליד כל הכיתה המורה ביקשה ממני לעשות תרגיל ולא הצלחתי.
קנאה – אחותי הייתה ביום כיף עם אמא ואני לא.
תחושת נחיתות – היום בכדורגל בחרו אותי אחרון.
אכזבה – שוב לא נבחרתי להיות מצטיין השבוע.
תחושת זלזול – נפלתי ואבא אמר שאני ילד קטן שאני בוכה.
עלבון, תסכול ועוד.
אלו הרגשות שהילד חווה, רגשות כל כך עוצמתיים שאין להם שם או פנים, ואין דרך לדבר עליהם – רק כעס עוצמתי שמתהווה במרכז הבטן והלב. ואז הכעס מתפרץ.
ושוב כועסים עליו, צועקים, ושוב לא מבינים שכואב לו, שהוא לא יודע איך לומר את זה.