טיפול בילדים ובני נוער נראה לעיתים שונה מהטיפול המסורתי במבוגרים. בעוד מבוגרים מגיעים לטיפול מתוך בחירה מודעת, לאחר שהרגישו תקיעות, מצוקה, חרדה או דיכאון, בטיפול במבוגרים מתקיים לרוב שיח ישיר בין המטפל למטופל, שבו המבוגר מסוגל לתאר את רגשותיו, מחשבותיו וחוויותיו. היכולת להביא את הכאב, הפחדים והטראומות אל תוך החדר מאפשרת עבודה טיפולית ממוקדת המבוססת על עיבוד רגשי, זיהוי דפוסים והתבוננות פנימית. לעומת זאת, ילדים ובני נוער לרוב אינם אלו שמבקשים את הטיפול ואינם תמיד מזהים את הקושי או יודעים לתאר אותו במילים. הטיפול בחדר מתרחש בשפה אחרת לגמרי. ילדים אינם מבוגרים קטנים; הם חושבים, מרגישים ומתקשרים באופן שונה, ולכן הטיפול חייב להתאים לעולם הפנימי שלהם. אם לא יכולה להתרחש שיחה ישירה, העבודה הטיפולית תהא דרך משחק, ציור, יצירה, סיפור, דמיון ותנועה. המשחק הוא השפה הטבעית של הילד, והפעולות שהוא בוחר — הדמויות, הצבעים, העלילות — משקפות פחדים, רצונות, קונפליקטים ותחושות שאינם נגישים לו במילים. לכן כשהילד חוזר הביתה ואומר ששיחק כדורגל או הכינה סליים , ההורה לא תמיד מבין מה התרחש בטיפול, אך בתוך הפעילות המשחקית הזו התקיימה עבודה רגשית עמוקה שאפשרה לילד לבטא את עולמו הפנימי בדרך שהוא מסוגל לשאת. החוויה הטיפולית לילדים חייבת להיות נעימה ובטוחה כדי לאפשר פתיחות. עבורם, תחושת הכיף היא הדלת שדרכה הם נכנסים לעבודה הרגשית. בתוך מרחב שאינו מאיים, שבו הם יכולים לשחק, לדמיין וליצור, שם ובתנאים אלו מתאפשרת התבוננות פנימית, עיבוד רגשות וחיזוק יכולות ההתמודדות. בניגוד לטיפול במבוגרים, בטיפול בילדים ההורים הם חלק בלתי נפרד מהתהליך. הדרכת הורים, שיחות משותפות ועבודה מול בית הספר יוצרים רצף בין החדר הטיפולי לבין חיי היום־יום ומאפשרים שינוי אמיתי. אצל בני נוער מידת המעורבות ההורית משתנה בהתאם לגיל ולרצון המתבגר, אך עדיין מהווה מרכיב חשוב בתהליך. למרות ההבדלים הגדולים בין טיפול בילדים לבין טיפול במבוגרים, המטרה נשארת זהה: לאפשר למטופל, בכל גיל, להבין את עצמו טוב יותר, לווסת רגשות, להתמודד עם קשיים ולחוות שינוי משמעותי